<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ו</h1>
<h2>דף ז:</h2>
משנת פ' האומ' [ערכין כ' ע"א] משקלי עלי זה חומר בנדרים מבערכים, חומר בערכי' מבנדרים, ערכי עלי ומת יתנו היורשין, דמי עלי ומת לא יתנו היורשין שאין דמים למת וכו', ואמ' בגמ' ש"מ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי, הכא במאי עסיקי' כשעמד בדין. סבורני דלאו דוק' נקט שעמד בדין, דגבי הקדש לא שייך העמדה בדין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכגבוי דמי, והאי דקאמר כיון דלא אמדוהו לא אישתעבוד נכסיה, פי' והוי כמי שעמד בדין. והכי נמי משמ' בפ"ק, דאמ' בנודר ומעריך ומקדיש כולי עלמא לא פליגי כי פליגי באם הוזק, למה להו לאיפלוגי באם הזיק ליפלגו באם העריך, אלא ש"מ דלא שייך העמדה בדין בהקדש. ואע"ג דבשילוח הקן [חולין קל"ט ע"ב] תניא חולין הן בידך עד שיבואו ליד הגזבר אפי' הכי אלימא מילת' דהקדש למיהוי כעמידה בדין. ופר' אין נערכין [ערכין ז' ע"ב] אמ' רב אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמ' ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשנייה ואחת לראשונה יצא ידי שניהם, מאי טעמ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. האי דקאמר הכא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה לא דמי לשאר בעל חוב דעלמא, פי' מה שהגבה גבה. ושמעינן מינה ראובן שהיה לו שני שטרות על שמעון הראשון בלא אחריות והשיני באחריות ובא הלוה ואמ' אני פורע לך בשביל חוב השיני שיש בו אחריות, אין המלוה יכול לומר בשביל חוב הראשון והשיני כדקאי קאי, דא"כ גזבר נמי יאמר אני תופס כולן בשביל הראשונה, דהגזבר לא היה רשאי להתרצות במה שהיה חוב להקדש, ובהקדש הוי כמלוה בשטר דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי. ואפי' למאן דאמר בעלמא מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, כבר כתבנו לעיל, דכיון דקיימ' לן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי כאילו עמד בדין. ע"כ בערכין מס"ע.
<h2>דף כ.</h2>
משנת פ' האומ' [ערכין כ' ע"א] משקלי עלי זה חומר בנדרים מבערכים, חומר בערכי' מבנדרים, ערכי עלי ומת יתנו היורשין, דמי עלי ומת לא יתנו היורשין שאין דמים למת וכו', ואמ' בגמ' ש"מ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי, הכא במאי עסיקי' כשעמד בדין. סבורני דלאו דוק' נקט שעמד בדין, דגבי הקדש לא שייך העמדה בדין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכגבוי דמי, והאי דקאמר כיון דלא אמדוהו לא אישתעבוד נכסיה, פי' והוי כמי שעמד בדין. והכי נמי משמ' בפ"ק, דאמ' בנודר ומעריך ומקדיש כולי עלמא לא פליגי כי פליגי באם הוזק, למה להו לאיפלוגי באם הזיק ליפלגו באם העריך, אלא ש"מ דלא שייך העמדה בדין בהקדש. ואע"ג דבשילוח הקן [חולין קל"ט ע"ב] תניא חולין הן בידך עד שיבואו ליד הגזבר אפי' הכי אלימא מילת' דהקדש למיהוי כעמידה בדין. ופר' אין נערכין [ערכין ז' ע"ב] אמ' רב אדא בר אהבה היו בידיו חמש סלעים ואמ' ערכי עלי וחזר ואמר ערכי עלי ונתן ארבע לשנייה ואחת לראשונה יצא ידי שניהם, מאי טעמ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה. האי דקאמר הכא בעל חוב מאוחר שקדם וגבה לא דמי לשאר בעל חוב דעלמא, פי' מה שהגבה גבה. ושמעינן מינה ראובן שהיה לו שני שטרות על שמעון הראשון בלא אחריות והשיני באחריות ובא הלוה ואמ' אני פורע לך בשביל חוב השיני שיש בו אחריות, אין המלוה יכול לומר בשביל חוב הראשון והשיני כדקאי קאי, דא"כ גזבר נמי יאמר אני תופס כולן בשביל הראשונה, דהגזבר לא היה רשאי להתרצות במה שהיה חוב להקדש, ובהקדש הוי כמלוה בשטר דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי. ואפי' למאן דאמר בעלמא מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, כבר כתבנו לעיל, דכיון דקיימ' לן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי כאילו עמד בדין. ע"כ בערכין מס"ע.
